הידיים של אגד לא על ההגה

החלטה שניתנה לאחרונה בענייני בלו משליכה גם על תביעות הנוגעות למכס. על פי סעיף 154 לפקודת המכס, יבואן שהתגלעה מחלוקת בנוגע למיסי היבוא בינו ובין רשות המיסים, נדרש לשלם את מסי היבוא הנדרשים ממנו ולהגיש תביעה נגד המכס.

קורה לעיתים שיבואנים משלמים את הודעות החיוב או את רשימוני היבוא אגב מחאה, ולאחר מכן נאלצים להגיש תביעות כספיות להשבת הסכומים ששולמו, בטענה שמדובר במסים ששולמו ביתר.

האגרה בגין הגשת תביעה כספית עומדת על 2.5% משווי התביעה, בעוד שהאגרה על תביעה הצהרתית עומדת על לא יותר מאלף שקלים. לפיכך, ברור שיבואנים הניצבים במצב בו עליהם לחלוק על עמדת המכס יעדיפו להגיש תביעה לסעד הצהרתי, במסגרתה יבהיר בית המשפט מה הפרשנות הנכונה למחלוקת שהתגלעה, ורק לאחר שיובהר ליבואן כי עמדתו היא הנכונה – תוגש על ידו התביעה הכספית להשבה, תהא אגרתה אשר תהא.

בית המשפט קבע שאין זה ראוי לחסום את זכות הגישה של נישום לערכאות בשל אגרה גבוהה, אך ידיו של בית המשפט כבולות: "אני מתקשה למצוא רציונל לפער הקיצוני בין האגרה הנדרשת בערעור מס הכנסה, מע"מ ומיסוי מקרקעין ובין זו שעלולה להידרש בתובענה אזרחית שעניינה מכס, מס קנייה או בלו. "שוני זה מחייב לדעתי בחינה מחודשת ומעמיקה מצד הרשות המחוקקת".

* הכותבת היא עורכת דין עצמאית, העוסקת בדיני מכס וסחר בינלאומי.

* אין במידע במאמר זה כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי פרטני.

הכתבה המלאה בגרסה למנויים.
-

רוצים להיות מנויים? לחצו כאן

רוצים לקרוא את המשך הכתבה? לחצו כאן

רוצים לקבל את כותרות החדשות כל יום למייל שלכם חינם? הירשמו כאן

:עוד כתבות