"שוופס" כחול לבן
10/7/2022
עו"ד עומר וגנר
בית המשפט העליון פסק כי ייאסר יבוא מקביל של משקאות "שוופס" מאוקראינה לישראל, היות והדבר מפר את סימן המסחר הרשום של חברת יפאורה, יצרנית המשקה בישראל.
מדובר במשקאות מקוריים שיוצרו ע"י בעלת סימן המסחר באוקראינה, אך בית המשפט קבע כי הגנת סימן המסחר בישראל גוברת על הזכות ליבוא מקביל.
סיפור המקרהחברת בן שלוש ייבאה לישראל משקאות מקוריים במותג "שוופס" שנרכשו מאוקראינה. בעלת סימן המסחר "שוופס" במדינות העולם הייתה חברה בריטית בשם Cadbury Schweppes LLC. ברבות השנים, מכרה בעלת סימן המסחר אותו לגורמים שונים בכל מדינה.
כך, באוקראינה, בעלת סימן המסחר "שוופס" היא חברה בשם European Refreshments. בישראל, החל משנת 2006, בעלת סימן המסחר "שוופס" היא חברת יפאורה תבורי, והיא גם מייצרת את המשקאות בישראל.
כאשר חברת בן שלוש ייבאה את המוצרים מאוקראינה לישראל, טענה יפאורה, שיבוא זה מפר את סימן המסחר הרשום שלה במדינת ישראל.
מנגד, בן שלוש טענה שיבוא מקביל של מוצרים לישראל מותר על פי הדין, ומאחר ומדובר במוצרים מקוריים (שיוצרו ע"י בעל הסימן באוקראינה) ולא מזויפים, אין מניעה חוקית להתיר את היבוא.
בשנת 2020, קבע בית המשפט המחוזי בלוד שמדובר ביבוא מקביל לגיטימי ודחה את טענות יפאורה. מה פסק בית המשפט העליון בשלב הערעור?
דעות השופטים נחלקו, בעוד שני שופטים בדעת הרוב צידדו בערעור יפאורה, שופט דעת המיעוט סבר שיש לדחות את הערעור.
דעת הרוב סברה, שאין מדובר במצב בו קיים סימן מסחר גלובלי המוכר בכל העולם, אלא באוסף של סימני מסחר בודדים, שכל אחד מהם מוגן במדינתו שלו.
על כן, דעת הרוב פסקה שיפאורה מוגנת בטריטוריה של מדינת ישראל, מכל שימוש בסימן "שוופס" על ידי גורם אחר שאינו מורשה.
יחד עם זאת, צוין כי אם מדובר במוצרים שייצרה יפאורה, הרי שאין מניעה שכל גורם ירכוש, ימכור אותם ללא הגבלה. ההגנה, כך נפסק, תינתן כנגד מוצרים הנושאים את הסימן "שוופס" שלא יוצרו על ידי יפאורה אלא על ידי גורם אחר.
דעת הרוב ציינה, כי הגנה שכזו נדרשת על מנת שהציבור לא יתבלבל בין המוצרים ולא ירכוש את המוצרים מאוקראינה על בסיס המוניטין שבנתה יפאורה למותג כאן בישראל.
שופטי הרוב העירו, כי כאשר קיים רק סימן מסחר הרשום בחו"ל, ומתבצע יבוא מקביל לישראל, אין בכוחו של היבואן הרשמי בישראל למנוע את היבוא.
יחד עם זאת, הוחלט כי במקרה הנידון, אין מדובר ביבוא מקביל לגיטימי, בעת שקיים סימן מסחר הרשום בישראל על שם חברה ישראלית.
בנוסף, הוער שאם תתקבל עמדת בן שלוש, הרי שכל גורם המחזיק בסימן המסחר "שוופס" באחת ממדינות העולם, יוכל לייבא מוצרים לישראל באופן שיפגע ביפאורה, בעלת הסימן בישראל, וזאת אין לאפשר.
השופט בדעת המיעוט סבר שיש לקבל את טענות בן שלוש ולהתיר את היבוא. כך, נקבע כי הדגש במוניטין של סימן המסחר הוא בסימן עצמו ולא בזהות הבעלים שלו, שיכולה להשתנות עם השנים.
לפי דעת המיעוט הצרכן מזהה את המותג "שוופס" ולאו דווקא את יפאורה או כל חברה אחרת, כי מבחינת הצרכן הזהות המשפטית של הבעלים, אינה רלוונטית. לכן כאשר בן שלוש מייבאת מוצרים מאוקראינה לישראל, היא מבקשת להישען על המוניטין של המותג הבינלאומי "שוופס" ולא על המוניטין של יפאורה בעל המותג בישראל.
לכן כאשר בן שלוש ייבאה מוצרים הנושאים את המותג "שוופס" שיוצרו על ידי חברה מורשית באוקראינה, התיאור והסימן של המוצר היו נכונים, אינם כוזבים ואינם מטעים את הציבור, ומדובר ביבוא מקביל לגיטימי.
יחד עם זאת, דעת המיעוט סייגה את החלטתה וקבעה כי על בן שלוש לציין על גבי מדבקת המוצר, שאין מדובר במוצרים שיוצרו ע"י יפאורה בישראל ושיתכן שטעמם שונה.
בסופו של דבר, בדעת רוב של שני שופטים נגד אחד, התקבל ערעורה של יפאורה ונחסם היבוא של בן שלוש, והיא חויבה גם בהוצאות משפט של 70,000 שקל.
מה ניתן ללמוד מפסק-הדין?פסיקה עניפה במדינת ישראל הכירה בזכות הקיום של יבוא מקביל, כשמדובר במוצרים מקוריים שיוצרו תחת הרשאה של בעל סימן מסחר, ולא במוצרים מזויפים.
הסיטואציה הנפוצה יותר היא שמדובר בסימן מסחר בינלאומי הרשום בחו"ל ואשר שייך לבעל מותג אחד (כדוגמת "מקדונלדס"). היבואן הרשמי והבלעדי רוכש ישירות מן היצרן ומייבא לישראל, וקיים גם יבוא מקביל שרוכש את אותם המוצרים שיוצרו על ידי אותו היצרן, אבל נרכשים מגורמי ביניים.
במצב הזה, באופן כללי, נפסק שמדובר ביבוא מקביל לגיטימי, ואין ליבואן הבלעדי או אפילו לבעל סימן המסחר, את הזכות המשפטית למנוע את היבוא המקביל המתחרה בו. בין היתר, משום שברגע שמדובר במוצרים שיוצרו על ידי אותו היצרן ונמכרו כדין, מוצו זכויות היצרן ואין לו את היכולת למנוע את המשך מכירת המוצרים בין המדינות.
הסיטואציה שנדונה בפסק-דין יפאורה מעט שונה: במקום שהמותג שוופס יהיה בבעלות חברה בינלאומית ובכל מדינה יהיה יבואן רשמי ובלעדי, הזכויות במותג פוצלו ובכל מדינה או איזור, ככל הנראה, קיים בעל סימן שונה, אשר מייצר את המוצר במדינתו שלו.
כך נוצר המצב שבו יפאורה מייצרת מוצרים בישראל ומחזיקה בסימן המסחר, בעוד מוצרים דומים מיוצרים בחו"ל על ידי בעלי הסימן שם. כך, שאין מדובר במוצרים שיוצרו על ידי אותו היצרן ולכן, לכאורה גם אין ודאות שמדובר במוצרים זהים.
במצב זה, קבע בית המשפט בדעת רוב, כי לבעל הסימן הרשום בישראל הזכות למנוע יבוא של מוצרים שלא יוצרו על ידו ולא בהרשאתו.
לדעתי, ובכל הכבוד, פסיקה זו אינה חפה מביקורת.
תופעת היבוא המקביל, מסכימים כולם, היא מבורכת משום שהיא פותחת את השוק לתחרות בריאה, מביאה להורדת מחירים לצרכן ומעודדת יעילות.
אם מדובר במוצר מקורי ולא מזויף, אשר יוצר ע"י יצרן המורשה להטביע את סימן המסחר על גביו, מה ההצדקה למנוע יבוא של מוצר כזה לישראל?
לדעתי, פסיקת בית המשפט יכולה לגרום למדרון חלקלק, בו בעלים של סימני מסחר בינלאומיים יפצלו את זכויות הבעלות בסימן בין גורמים שונים במדינות השונות, כגון חברות בנות או גורמים אחרים, וכל גורם ייצר את המוצר במדינתו שלו.
במצב כזה, ברוח פסיקת בית המשפט העליון במקרה הנוכחי, לכאורה, עשוי להיות מצב שייחסם יבוא מקביל בכל אחת מן המדינות הללו, והצרכן יצא נפסד.
יתכן שפסיקה זו מצריכה חשיבה מחודשת. בקשה לדיון נוסף בבית המשפט העליון תוגש בקרוב.
יפאורה תבורי בע"מ נ' בן שלוש יבוא ויצוא בע"מ, פסק-דין מיום 5.7.22, כבוד הרכב השופטים: א' שטיין, י' אלרון ונ' הנדל. ב"כ הצדדים: ליפאורה: עו"ד תמיר אפורי, עופר שפירא ומשה נאמן ממשרד שבלת. לבן שלוש: עו"ד אליס אברמוביץ.
(*) הכותב עובד במחלקת מיסוי עקיף במשרד קסלמן וקסלמן, והוא עו"ד המתמחה בדיני מכס, מס קניה, מיסוי עקיף, יבוא, יצוא, היטלי סחר, רגולציה וסחר בינלאומי; המאמר משקף את דעתו של הכותב בלבד, ואין לראות בו כמתן חוות-דעת משפטית.
